<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' כתובה פ"י</h1>
<h2>דף ט:</h2>
איש ואשה שביניהם שדוכין ואמר לה, כמה את מכנסת לי, כך וכך, ואמרה לו, וכמה תתן לי, כך וכך, (ואם) [ואב] שפסק על ידי בנו ובתו, כמה תתן לבנך, כך וכך. עמדו וקדשו, אע"פ שאין ביניהם קניין, קנו. ואלו הן הדברים הנקנין באמירה ואין צריך כתיבה. ור' יוסף טוב עלם כתב, דצריך ליכתב, דהלכה כרבינא לגבי רב אשי, דפליגי בזה פרק הנושא [כתובות ק"ב ע"ב] לפי' רבינו מאיר. אבל ר"י פוסק כרב אשי ואין צריך ליכתב. וא"כ נדונית חתנים שאינה כתובה נגבית. ואומר רשב"ם, דווקא עמדו וקדשו מיד. ואומר ר"י שאין צריך, שדרך התלמוד לומר בלשון עמדו, כמו [יבמות ק"ח ע"א] עמדה ונשאת. וזה כשפסק האב לבתו בין גדולה בין קטנה ופסק האב (האחד) [האחר] לבנו [ו]בנשואין הראשונים, שדעתו של אדם קרובה אצל בנו ומרוב שמחתו בנשואין הראשונים גמר ומקנה לזה באמירה. אבל אח שפסק לאחותו, או אשה לבתה או לבנה וכן שאר קרובים, או אב שפסק לבנו או לבתו בנשואין שניים, לא קנו עד שיקנו מידי הפוסק שיתן כך וכך.
